תערוכה חדשה של האמנית כריסטאן ברוידו
"הגר והשכחה " בגלריית גבו ינואר 2008
אני ראוה בתערוכה חלק מהבחירה שלי ללכת כאוצר בעקבות הגיבורה 'הגר ' " וגם לקרוא תיגר על אופיו העברי/היהודי/ הישראלי/המערבי של השדה",האמנותי בישראל
כריסטאן ברוידו אינה מסוג האמניות העוסקות בניסויים ובהפגנות של התמצאות בהלכי-רוח או באופנות. יש לה מסר אישי וכל האמצעים החזותיים שברשותה מנוצלים היטב כדי להעביר אלינו תחושה רגשית מגובשת ושלמה. ציוריה הם כעין קול הבוקע מעמקים. משורשי הצעקה האישית שלה היא עולה ומצמיחה את פריו האלמותי, פרי של דעת, אשכול של תאוות החיים. כריסטאן היא אישה חפה ממרירות, מתקשרת עם המיתוסים של תרבות האחר, הזר,
ללא פחד לגעת גם במוות הירואי ברוח המיתוס. כריסטאן ברוידו גם מפתיעה בציוריה, בעיסוק בקווים רכים של מכחול העלבון היא מרימה דרך משיכות המכחול גם עונג-מתלוצץ, אמירה אישית חשופה, שמתוכה מזדהרת מחיק החשיכה, מהבהבת דמות אדם- אישה, "הגר ", המבטיחה נחמה. לכריסטאן יש היכולת לגעת בדבר עצמו, יכולת שהיא כל-כך נדירה וכל-כך נחוצה לציירים. היא איננה ציירת פוליטית או ציירת מחאה במובן הסכמטי של המילה, אך כמעט בכל ציוריה קיימת אמירה חזקה על מצבו של האדם, על מצבנו החברתי. למרות נקיטת העמדה וההסתכלות השכלתנית והידענית שלה הציורים אינם מאבדים מכוחם הפיוטי.
היא אמנית אמינה ומרגשת. היא מטפלת באיפוק וביושר בנושאים טעונים ועתירי מיתוסים, ואין בציוריה רתיעה, לא מהבלי העולם,. רק עיוור לא יחוש בכאב המתרוצץ בציוריה. כריסטאן היא אשה נחושה ומחושלת, עצמאית, מסוגלת ומיטיבה יותר מקודמותיה להתמודד נגד הגורל. היא חותרת לגאולה, ונערכת למאבק ברובד האגרסיבי בכוח הגברי המצמית הניצב כנגדה. העוצמה האישית היצוקה בדוברת הנשית ממתנת את תלונתה ומרסנת אותה. ציוריה לא רק רגישים אלא אף מרגשים להפליא; היא אמנית קשובה ונוגעת ללב, שיופיה מפעים. בעבודותיה אנו חושפים מורכבות רב-רובדית כמוסה, מרשימה ומהוקצעת בצירופיה המפתיעים, המתוכננים בקפידה ובמחשבה תחילה. מקננת בהם איכות פואטית הפועלת ופועמת בחשאי, כמו בהיחבא, מאחורי הפשטות, המעורטלת לכאורה, הנחשפת בווידוי נדיב לב. מסתתרת בהם אסתטיקה דקה וקולעת בנקיונה, בוהקת כפנינה. ציוריה הם עירוב מעניין של עדינות ואלימות, של תבונה שקטה עם מראות טורדניים ומעוררי מחשבה. מרחב שאיננו נראה.
