פתיחה: יום שבת תאריכים:19.5.2007 – 16.6.2007
גלריה גבו שמחה להודיע על תערוכת היחיד החדשה של האמן אליעז סלונים. התערוכה היא סיכום של מהלכים מהשנים האחרונות שבהן סלונים מיעט להציג בישראל. מספר עבודות הוצגו בגרמניה, אך רובן נחשפות כאן לראשונה, ומסמנות בו-בזמן את שיאה של עבודתו ואת יכולות התחדשותה.
עבודתו של אליעז סלונים סובבת סביב המושג "תמונה" במובן הרחב של המילה: ציור, רישום ואסאמבלאז' דרים בעבודה בכפיפה אחת, ומצמיחים מתוכה ריבוי של טכניקות והקשרים אמנותיים, על קו התפר שבין אורנומנטיקה לפיגורטיביות, בין ריאליזם לפנטזיה. סלונים מכליא בין מספר שפות אמנותיות-גרפיות ומנביע מתוך העבודה עמדות רגשיות שונות, המאפשרות להגדיר אותה ביחס לעיסוק בסוגיות של זהות – אישית ואמנותית – ביחס לתימטיקה גברית וילדית, וביחס לעיסוק באירוטיקה (על היבטיה הטראומטיים והמענגים). סלונים משחק משחק-כפול: התגלות והסתרה, חשיפה והבלעה, משמשות בעבודה בערבוביה, באופן שנמנע מקביעת עמדה חד-משמעית בנוגע לנושאי הציור - הקונקרטיים כמו גם האנונימיים, המאיימים כמו גם המפתים - ולפעולה שבבסיס הציור.
שלושה אמנים, מקומיים ובינלאומיים, ראויים לאיזכור בהקשר זה בזיקה לעבודה של סלונים: הראשון הוא ז' אן קוקטו , שרישומי הקו שלו והצמצום הארוטי שלהם, זוכים לפרשנות חדשה בקו של סלונים, המאכלס בתוכו, במינונים שונים מאלה של קוקטו, מבעים החלטיים ומהוססים כאחד. האמן השני הוא הנס בלמר, ובמיוחד העבודה שלו עם בובות, שאי אפשר שלא להיזכר בה כאשר רואים מה סלונים עושה עם בובות, וכיצד הטיפול שלו בהן "זוכר" את בלמר, שכמו סלונים, הפך את הבובה ליצור-עובר חי-מת. אמן שלישי הוא הנרי שלזניאק, שהגרסה שלו לקולאז' הישראלי הופנמה על-ידי סלונים, והוא מתעל אותה לצרכיו העכשוויים, עושה בקולאז' כבשלו, ובמהלך משולב של צבירה וניפוי, הופך את הציור למפגש בין פנים לחוץ, בין מיכל לפני-שטח
גלריה גבו שמחה להודיע על תערוכת היחיד החדשה של האמן אליעז סלונים. התערוכה היא סיכום של מהלכים מהשנים האחרונות שבהן סלונים מיעט להציג בישראל. מספר עבודות הוצגו בגרמניה, אך רובן נחשפות כאן לראשונה, ומסמנות בו-בזמן את שיאה של עבודתו ואת יכולות התחדשותה.
עבודתו של אליעז סלונים סובבת סביב המושג "תמונה" במובן הרחב של המילה: ציור, רישום ואסאמבלאז' דרים בעבודה בכפיפה אחת, ומצמיחים מתוכה ריבוי של טכניקות והקשרים אמנותיים, על קו התפר שבין אורנומנטיקה לפיגורטיביות, בין ריאליזם לפנטזיה. סלונים מכליא בין מספר שפות אמנותיות-גרפיות ומנביע מתוך העבודה עמדות רגשיות שונות, המאפשרות להגדיר אותה ביחס לעיסוק בסוגיות של זהות – אישית ואמנותית – ביחס לתימטיקה גברית וילדית, וביחס לעיסוק באירוטיקה (על היבטיה הטראומטיים והמענגים). סלונים משחק משחק-כפול: התגלות והסתרה, חשיפה והבלעה, משמשות בעבודה בערבוביה, באופן שנמנע מקביעת עמדה חד-משמעית בנוגע לנושאי הציור - הקונקרטיים כמו גם האנונימיים, המאיימים כמו גם המפתים - ולפעולה שבבסיס הציור.
שלהם, זוכים לפרשנות חדשה בקו של סלונים, המאכלס בתוכו, במינונים שונים מאלה של קוקטו, מבעים החלטיים ומהוססים כאחד. האמן השני הוא הנס בלמר, ובמיוחד העבודה שלו עם בובות, שאי אפשר שלא להיזכר בה כאשר רואים מה סלונים עושה עם בובות, וכיצד הטיפול שלו בהן "זוכר" את בלמר, שכמו סלונים, הפך את הבובה ליצור-עובר חי-מת. אמן שלישי הוא הנרי שלזניאק, שהגרסה שלו לקולאז' הישראלי הופנמה על-ידי סלונים, והוא מתעל אותה לצרכיו העכשוויים, עושה בקולאז' כבשלו, ובמהלך משולב של צבירה וניפוי, הופך את הציור למפגש בין פנים לחוץ, בין מיכל לפני-שטח